תגובות

רבע בלוק בראש השנה — 6 תגובות

  1. גם אצלי, בילדותי בקריית חיים, היתה עוברת עגלת הקרח (לימים – אוטו, "קמיון" כפי שקראו לו) ומחלקת לכל דורש (ומשלם). זכור לי שהיינו מתנפלים על שברי הקרח ומשפשפים בהם את פנינו באוויר הקיץ הלח והחם (לא ליקקנו, כי בשכונה הסבירו שזה רעל. ששמים חומרים בקרח חוץ ממי ברז מתוקים. פחדנו).
    ואותי – הכי ריתק הדקר של מחלק הקרח. כלי קטן ומפחיד שאף קרח-עד לא עמד בפניו.
    ועם הזמן, כשנתאסף קצת כסף במשפחה, קנו לשתי הסבתות שלי מקררים על-חשמל. אחת הסבתות (לא אגלה מי) שמחה, אבל לא חיברה את המקרר החדש שלה לחשמל. היא המשיכה לקנות קרח ולשים אותו בפריזר.

    • גם לנו מכרו גירסה מפחידה על חומרים מסוכנים שיש בקרח אך עשרות אם לא מאות ילדי רחבות שליקקו ונשארו בחיים הפריכו את התיאוריה

  2. מצטרף לתגובתו של ידידי יחזקאל ללא הסתייגות,ומובטחני שלאור הנושא החשוב-תקבל ובאופן חד-פעמי בהחלט-היתר לתוספת הקצרה.גליתי שיש לו כשורי הגהה מדהימים! אגב, במשפחתנו היו פחות יצירתיים והיה לנו "ארגז קרח" תקני מתוצרת "האחים לויט" שהיה מעוטר בסמל עם זוג אריות,שהזכיר ספקים מורשים לבית המלוכה. והמחלק בשכונתנו היה יהושע שזכה אף לארוח עם כוס תה מהביל אצל שכנתנו עדינה סנדרוביץ ע"ה.

    • דני רחימאי,
      אחרי גיזום יסודי העמדתי את הסיפור על 300 מילה אבל מ"כיוון חדש" נעניתי כי מאחר והגליון הבא יפורסם בדצמבר(?), כלומר רחוק מראש השנה, הם מבקשים להדפיס את הסיפור לקראת ראש השנה תשע"ט.
      וזה מזכיר לי: כשניסו למכור למיליונר קשיש תכנית חיסכון מפתה שתניב תוך כמה שנים תשואה יפה הוא ענה: "לי אתם רוצים למכור? לי? שאיני מסתכן בקניית בננות ירוקות?"

  3. כל פעם אני מתפעל מחדש מזכרונך המדהים ומכשרון כתיבתך המופלא.
    מה דעתך שנפרסם כתבתך ב"כיוון חדש" הקרוב להנאת ותיקי המושבה ?

    • תודה יחזקאל,
      לצערי הסיפור חורג ב-45 מילה מה-300 בהם אני מוגבל ב"כוון חדש"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *