והפעם נעסוק בשמות נרדפים.

 

הכל יודעים מה זה "פריג'ידר". לפני מאה שנים, כשחברה בשם זה החלה לייצר באמריקה מקררים חשמליים, היא בשרה את קיצו את עידן הקרח האחרון ו"פריג'ידר" היה לשם נרדף למקרר.

• "קנינו פריג'ידר חדש, של "סמסונג"
• "ואצלנו עדיין פועל פריג'ידר "אמקור"

 

יש גם הזוכרים את ה"פרימוס" שהיה שם נרדף למכשיר מרעיש האוזניים, שהבריח אותי מהבית טרם הגיע הגז.

 

 אבל, מי זוכר את "אוֹלָה"?

היה זה שם נרדף לאותו מוצר חשוב, החיוני לפיקוח על הילודה.

חגיגה: "ילדים! בואו! הג'ורה של וייסמן שוב פרצה, רואים שם המון אולות!"

על חצר בית וייסמן עשינו תצפית רצופה כי הבית היה נורא גדול, שלוש קומות (!) ושמונה משפחות, ותכופות הג'ורה לא עמדה בעומס.

וכך, בנוסף לתמונות לא חינוכיות של כוכבות קולנוע שהוצגו על קיר החנות של פורר תרמו גם האולות להשחתת מידותינו. 

ואיפה קונים את זה? ב"כלבו" של מנדל'ה, אלא איפה. 

חנות קטנה הייתה ברחוב השוק, ד' על ד' אמות וכשמה כן היא – הכול היה בה, מחוט ועד שרוך נעל. עייפו רגליך מחיפושים בחנויות, נכנסת למנדל'ה ומצאת את מבוקשך. בחור שנזקק לאותו מצרך ומצא כי בחנות יש קונים, שלח קריצה מהמדרכה ומנדל'ה יצא אליו והחליק לו את מבוקשו.  

השפה העברית הדינמית אינה קופאת על שמריה. עם השנים התרבו הפירמות על שמותיהן והאולה הלכה ונשתכחה. 

והנה, יום אחד הגיעה לסוּפּר שלנו קופאית שבאה מרוסיה ולא להאמין! נדהמתי לשמוע כי היא נושאת את השם הזה. וללא בושה! 

ואני, פן אסמיק. מקפיד לפנות אליה רק ב-"גבירתי".